הושענא רבה ושמחת תורה: מנהגי סוף החג, מהערבות ועד ההקפות

הימים האחרונים של חג הסוכות הם מהעשירים במנהגים בכל לוח השנה העברי. בתוך פרק זמן קצר מתרחשים הושענא רבה, היום השביעי של סוכות שיש בו מנהגים ייחודיים, ושמיני עצרת, שבארץ ישראל חל באותו יום עם שמחת תורה. מצד אחד יש כאן רצינות של יום דין אחרון, ומצד שני שמחה גדולה של ריקודים עם ספרי התורה. במדריך הזה נסביר את מקורות הימים האלה, את המנהגים המרכזיים שלהם ואת ההבדלים בין ישראל לתפוצות.

הושענא רבה: היום החותם

הושענא רבה הוא היום השביעי והאחרון של חול המועד סוכות. במהלך כל ימי החג נוהגים להקיף פעם אחת את הבימה בבית הכנסת עם ארבעת המינים, תוך אמירת תפילות המתחילות במילה הושענא. ביום השביעי מקיפים שבע פעמים, ומכאן שמו של היום, הושענא הגדולה.

לפי המסורת, בחג הסוכות נידונים העולם על המים, כלומר על הגשמים של השנה הבאה. הושענא רבה נחשב לסיום התהליך הזה, ובספרות הקבלה הוא תואר כיום שבו נחתם סופית הדין שנגזר בראש השנה וביום הכיפורים. לכן יש בו משהו מהאווירה של הימים הנוראים: יש קהילות שבהן החזן לובש לבן, ומנגינות התפילה מזכירות את אלה של הימים הנוראים.

בזכות המעמד הזה, נהוג בקהילות רבות לברך זה את זה בברכה פתקא טבא, כלומר פתק טוב, ביטוי לתקווה שהגזר דין שנחתם יהיה לטובה. הברכה הזאת נשמעת בעיקר אצל יוצאי ספרד ועדות המזרח, אך מוכרת גם בקהילות אחרות.

ליל הושענא רבה וחביטת הערבות

מנהג מפורסם הוא לימוד תורה במשך כל ליל הושענא רבה. בקהילות רבות קוראים את ספר דברים כולו, ואחר כך את ספר תהילים, ויש שמוסיפים קטעים מהזוהר ומהמשנה. ישיבות ובתי כנסת נשארים פתוחים עד אור הבוקר, ויש אווירה מיוחדת של התעוררות.

בבוקר, אחרי שבע ההקפות, מגיע אחד המנהגים הייחודיים ביותר בלוח השנה: חביטת הערבות. כל מתפלל לוקח צרור של חמישה ענפי ערבה וחובט בהם על הקרקע כמה פעמים. המנהג עתיק מאוד, ומקורו בימי בית המקדש, כשהיו מקיפים את המזבח עם ענפי ערבה גדולים.

למנהג ניתנו פרשנויות שונות. יש הרואים בו סמל להסרת העוונות, יש הרואים בו תפילה לגשם, משום שהערבה גדלה ליד מקורות מים, ויש הרואים בו ביטוי של ענווה. הצרורות נמכרים בשווקים ובדוכנים לפני החג, וכדאי לקנות אותם מבעוד מועד, משום שבבוקר החג עצמו לא תמיד מוצאים.

שמיני עצרת: חג בפני עצמו

מיד אחרי הושענא רבה מגיע שמיני עצרת. למרות שהוא נראה כהמשך לסוכות, הוא נחשב לחג נפרד, ובו כבר אין חובה לשבת בסוכה ולא נוטלים את ארבעת המינים. המדרש מסביר את משמעותו במשל על מלך שערך משתה לבניו במשך כמה ימים, וכשהגיע זמנם ללכת אמר להם: קשה עליי פרידתכם, הישארו עימי עוד יום אחד.

בשמיני עצרת נאמרת בבית הכנסת תפילת הגשם, ומהיום הזה מתחילים להזכיר בתפילת העמידה את המילים משיב הרוח ומוריד הגשם. זהו רגע משמעותי במיוחד בארץ ישראל, שבה הגשמים חיוניים לחקלאות ולמשק המים. תפילת הגשם נאמרת בניגון מיוחד, ובקהילות רבות החזן לבוש לבן.

בנוסף, בשמיני עצרת נאמרת בקהילות האשכנזיות תפילת יזכור לזכר הנפטרים, כפי שנעשה גם ביום הכיפורים, בשביעי של פסח ובשבועות. זהו רגע של זיכרון שמשתלב דווקא בתוך יום שמחה.

שמחת תורה וההקפות

שמחת תורה מציינת את סיום הקריאה השנתית בתורה ואת התחלתה מחדש. ביום הזה קוראים את פרשת וזאת הברכה, האחרונה בספר דברים, ומיד אחריה מתחילים מבראשית. כך מובע הרעיון שלימוד התורה אינו מסתיים לעולם. מי שזוכה לקריאה האחרונה נקרא חתן תורה, ומי שזוכה לקריאה הראשונה נקרא חתן בראשית, ושניהם נוהגים לערוך קידוש לקהל.

השיא של היום הוא ההקפות: מוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש ורוקדים איתם סביב הבימה שבע פעמים, בליל החג ובבוקרו. הריקודים נמשכים לעיתים שעות, עם שירים מוכרים ושמחה גדולה. ילדים מקבלים דגלים וממתקים, ויש מנהג לקרוא לתורה את כל הילדים יחד, תחת טלית גדולה פרושה, בעלייה המכונה כל הנערים.

בישראל, שבה שמיני עצרת ושמחת תורה חלים באותו יום, התפתח גם מנהג של הקפות שניות. במוצאי החג, כשבתפוצות עדיין חוגגים את שמחת תורה, מתקיימות בערים רבות הקפות חגיגיות ברחובות ובכיכרות, עם תזמורות והגברה. זו הזדמנות לחגוג יחד עם קהילות שלמות, ולעיתים גם לציבור שאינו פוקד את בית הכנסת.

ההבדל בין ישראל לתפוצות

בארץ ישראל חוגגים את כל אחד מהחגים מהתורה יום אחד, ובתפוצות נהוג להוסיף יום נוסף, המכונה יום טוב שני של גלויות. המנהג הזה נוצר בימי קדם, כשקביעת החודש נעשתה בירושלים והשליחים לא תמיד הגיעו בזמן לקהילות הרחוקות, ולכן חגגו מספק יומיים.

כתוצאה מכך, בתפוצות שמיני עצרת ושמחת תורה הם שני ימים נפרדים: ביום הראשון מתפללים תפילת גשם ואומרים יזכור, וביום השני מקיימים את ההקפות וחוגגים את סיום התורה. בישראל, לעומת זאת, כל המנהגים נדחסים ליום אחד עמוס ושמח. הבדל זה מעניין במיוחד לתיירים ולעולים חדשים, שמגלים לפתע שהחג בארץ קצר יותר.

איך ליהנות מסוף החג

למי שרוצה לחוות את הימים האלה במלואם, הנה כמה רעיונות:

• להצטרף ללימוד בליל הושענא רבה, ולו לשעה אחת
• לקנות צרור ערבות ולהשתתף בחביטה עם הילדים
• להגיע לתפילת הגשם ולהקשיב לניגון המיוחד
• לרקוד בהקפות בבית הכנסת השכונתי, גם בלי להכיר את כל השירים
• לצאת עם המשפחה להקפות השניות במוצאי החג

מי שמתלבט לגבי מנהגים מסוימים, למשל בעניין אכילה בסוכה בשמיני עצרת או מנהגי יזכור, מומלץ שיפנה לרב הקהילה, משום שהמנהגים שונים בין עדות ומשפחות.

לסיכום, סוף חג הסוכות הוא רצף מיוחד של ימים, שבו מתחברים רצינות ושמחה, תפילה וריקוד, סיום והתחלה. מהערבות של הושענא רבה ועד ההקפות של שמחת תורה, כל מנהג מספר חלק מהסיפור של עם שממשיך לקרוא את אותה תורה מחדש בכל שנה, ולמצוא בה שמחה מחודשת.