אהבה עיוורת הדפס שלח לחבר
מאיר תמיר   

מתוך הספר "ככה", שנכתב וצולם בידי מאיר תמיר לכבוד יובל הקיבוץ, 1997, בהוצאת "מערכת", קיבוץ דליה


haircut2_elek.jpg"תשב ישר, אל תזיז את הראש!".

קריאה זו היתה מעבירה צמרמורת בגב הילדים
עת נקשר הסדין בחוזקה לצווארם

וידי הספר אחזו במספריים.
דמעות נסתרות צפו ועלו בעיניים, 

צנחו להן על הלחיים ומשם לריצפה,
עם קווצת השיער שנשרה מהראש. 

רק רופא שיניים וזריקה היו מפחידים יותר מהספר.
מהתקרה השתלשל חוט חשמל 

שהיה מחובר בקצהו האחד למנורה,
ובקצהו השני למכונת הקיצוץ של הספר. 

"אמרתי לך לא לזוז", ציווה הגלב בקולו הרועם 

עת השחיז את התער על חגורת העור.
וכך, בחשש כבד לגורלן של האוזניים, 

צנחו להם תלתלים רטובים ודמעות,
והתערו בערבוביה עם שערם של שאר הילדים על רצפת החדר הקטן,
ששכן מאחורי המקלחת המשותפת של הבחורים. כל שבוע היו עושים את דרכם
כלי הספרות החדים, עם בעליהם, בתיק עור כהה כשהם רכובים על עגלת חמור
מהכפר השכן. ליד שדרת עצי האקליפטוס הגבוהים היה נעקד החמור,
והילדים הממתינים לתורם היו נשלחים למתבן הסמוך להביא מעט חציר להאבסתו.
לאתון האפורה של  חברת הילדים, שעברה בירושה כאשר חוסל הלול, היו רק אוזן אחת
ועין אחת בראשה, חייה היו אפורים מאוד עם אוזנה השומעת ועם עינה הסומאת.
אבל החמור של הספר אהב אותה מאוד.
וכך, בעיוורון אהבתם ובעיורונם האחר, היו נותנים את קולם בנעירה רמה, שהיתה עולה
ומכסה על בכיים של התלתלים הרטובים, הנושרים ונערמים על רצפת קיטון הספרות.

 

צילום: אלק

 

 

הדפס | שלח לחבר
תגובות (1)
מאת דניאלה ארדן, ב- 24-05-2010 05:31
בתמונה אולי אסנת הלמן


הפרק נכתב ברצון טוב וכוונה כנה. תגובות, תיקונים והשלמות מציבור הקוראים יתקבלו ברצון, בעזרת מערכת התגובות להלן.
הוספת תגובה: שמור את תגובתך עניינית וקשורה לפרק זה. תגובות לא רלוונטיות או פוגעות יימחקו.
הקוד המופיע למטה נועד למנוע דואר-זבל ותגובות אוטומטיות. הכנס קוד זה בשדה המתאים לפני שליחת התגובה.

שם:
תגובה:

קוד: Code

 
< קודם   הבא >